תחום הנשק מפגיש בין שני עולמות משפטיים שונים. הראשון הוא המישור המנהלי, הכולל קבלת רישיון לכלי ירייה, חידושו, ביטולו והגשת ערר על החלטת האגף לרישוי כלי ירייה. השני הוא המישור הפלילי, שבו אדם עלול להיחקר או לעמוד לדין בגין החזקה, נשיאה, הובלה, שימוש או סחר בנשק שלא כדין.
ההבחנה בין העולמות חשובה. אדם המחזיק נשק ברישיון עלול למצוא את עצמו בהליך מנהלי לאחר שהתקבל בעניינו מידע חדש. מנגד, מי שהחזיק כלי נשק ללא רשות כדין עשוי להתמודד עם חקירה, מעצר וכתב אישום שעונשי מאסר ממושכים קבועים לצדו.
לעיתים שני המסלולים מתקיימים במקביל. אירוע פלילי עשוי להוביל לתפיסת הנשק ולפתיחת חקירה, ובהמשך גם לביטול רישיונו של המחזיק. החלטה בתיק הפלילי אינה מבטלת בהכרח את הצורך לטפל בנפרד בהליך הרישוי.
קבלת רישיון לכלי ירייה
החזקת כלי ירייה פרטי בישראל מותנית ברישיון. כדי לקבלו יש לעמוד בתנאי הסף ובאחד התבחינים שנקבעו על ידי המשרד לביטחון לאומי.
תנאי הסף והתבחינים מתעדכנים מעת לעת. הם עשויים להתייחס, בין היתר, לגיל, למעמד בישראל, לשליטה בשפה העברית, לשירות צבאי או לאומי, למקום מגורים או עבודה, להכשרה ביטחונית ולמאפיינים נוספים שנקבעו בהוראות הרישוי.
עמידה בתבחין אינה מבטיחה שהבקשה תאושר. במסגרת ההליך נבחנים גם כשירותו הבריאותית של המבקש, המלצת משטרת ישראל ומידע נוסף שעשוי להיות רלוונטי למסוכנות או להתאמתו להחזיק כלי ירייה.
לכן, לפני הגשת בקשה יש לוודא שלא רק קיים תבחין מתאים, אלא שגם המסמכים תואמים את העובדות ומציגים אותן באופן מלא ומדויק. בקשה שאינה ערוכה כראוי עלולה להידחות גם כאשר המבקש סבור שהוא עומד בתנאים.
דחיית בקשה או ביטול רישיון נשק
בקשה לרישיון עשויה להידחות בשל אי עמידה בתנאי הסף או בתבחין, התנגדות משטרת ישראל, מידע רפואי או נפשי, רישום פלילי או משטרתי, אירועי אלימות, צווים שיפוטיים או מידע אחר שלדעת הרשות מעורר חשש בנוגע להחזקת הנשק.
גם רישיון קיים אינו חסין מביטול. מידע שהתקבל לאחר מתן הרישיון עשוי להביא להתלייתו או לביטולו, ולעיתים גם לדרישה להפקיד את הנשק באופן מיידי.
לא כל תיק סגור או תלונה שהוגשה נגד אדם מצדיקים אוטומטית שלילת רישיון. מנגד, רשות הרישוי אינה חייבת להמתין להרשעה פלילית כדי לשקול מידע הנוגע למסוכנות. ההליך המנהלי מבוסס על כללים ראייתיים שונים מאלו של המשפט הפלילי.
משום כך, טענה שלפיה "לא הורשעתי ולכן חייבים להחזיר לי את הרישיון" אינה מספיקה תמיד. יש להתמודד עם הנימוק שעליו נשענה ההחלטה ולהסביר מדוע המידע הקיים אינו מצדיק את המסקנה שאליה הגיעה הרשות.
ערר על החלטת האגף לרישוי כלי ירייה
על דחיית בקשה לרישיון או על ביטול רישיון קיים ניתן להגיש ערר לממונה באגף לרישוי כלי ירייה. את הערר יש להגיש בתוך 45 ימים ממועד קבלת הודעת הדחייה או הביטול.
ערר אינו הגשה חוזרת של אותם מסמכים. עליו להתמודד ישירות עם ההחלטה, להציג את התשתית העובדתית הרלוונטית ולצרף מסמכים התומכים בטענות המבקש.
כאשר ההחלטה נשענת על מידע פלילי או משטרתי, יש לברר מהו אותו מידע ומה מצבו המשפטי. תיק חקירה פתוח, תיק שנסגר, הרשעה ישנה וצו שיפוטי אינם זהים, ואין לטעון בעניינם את אותן טענות.
אם הערר נדחה, ניתן לבחון הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט אינו מחליף בדרך כלל את שיקול דעתה המקצועי של הרשות בשיקול דעתו, אלא בוחן אם ההחלטה התקבלה בסמכות, בהליך תקין, על בסיס תשתית עובדתית מספקת ובאופן סביר ומידתי.
תפיסת נשק ברישיון והחזרתו
משטרת ישראל עשויה לתפוס כלי ירייה גם כאשר הוא מוחזק ברישיון. הדבר עשוי להתרחש בעקבות פתיחת חקירה, אירוע אלימות, תלונה בתוך המשפחה, צו הגנה, חשש למסוכנות או שימוש בנשק שנבדק במסגרת הליך פלילי.
תפיסת הנשק אינה זהה לביטול הרישיון. לעיתים הנשק מוחזק כתפוס לצורכי חקירה, ובמקביל נפתח הליך מנהלי בנוגע לרישיון. כדי לקבלו בחזרה יש לבחון הן את הצורך החקירתי בהמשך התפיסה והן את תוקפו של הרישיון.
גם סגירת התיק הפלילי אינה מובילה תמיד להחזרה אוטומטית של כלי הירייה. ייתכן שיהיה צורך לפנות למשטרה להשבת התפוס ובמקביל להסדיר את המעמד מול האגף לרישוי כלי ירייה.
כל עוד הרישיון בוטל, הותלה או נמסרה הוראה להפקיד את הנשק, אסור להתעלם מן ההחלטה ולהמשיך להחזיק בו. הדרך להתמודד עם ההחלטה היא באמצעות ההליך המשפטי המתאים, ולא בהפרת תנאי הרישיון.
החזקת נשק שלא כדין
סעיף 144 לחוק העונשין קובע כי המחזיק נשק ללא רשות על פי דין חשוף לעונש מרבי של שבע שנות מאסר. כאשר מדובר בחלק מהותי של נשק, העונש המרבי הוא חמש שנות מאסר; לגבי חלק שאינו מהותי או תחמושת, החוק קובע מדרג ענישה אחר.
המונח "נשק" אינו מוגבל לאקדח או לרובה תקינים. הוא כולל גם סוגים שונים של תחמושת, חלקים ואביזרים, ובמקרים מסוימים העובדה שהנשק לא היה תקין לשימוש אינה מוציאה אותו בהכרח מגדר החוק.
בתיקי החזקת נשק השאלה אינה רק היכן נמצא הנשק. יש לבחון אם ניתן לייחס לחשוד שליטה ומודעות לקיומו. החוק כולל חזקה הנוגעת לנשק שנמצא במקום מסוים, אך אין פירוש הדבר שכל אדם שנכח במקום אחראי לו באופן אוטומטי.
הימצאות נשק בבית, ברכב או במתחם שבו משתמשים מספר אנשים עשויה לעורר מחלוקת ממשית בשאלה מי החזיק בו, מי ידע עליו ולמי הייתה גישה אליו.
נשיאה והובלה של נשק
נשיאת נשק או הובלתו ללא רשות כדין חמורות מעצם ההחזקה. העונש המרבי הקבוע בחוק בגין רכישה, נשיאה או הובלה של נשק הוא עשר שנות מאסר.
ההבדל בין החזקה לנשיאה אינו רק טכני. נשק שמוחזק במקום קבוע אינו זהה לנשק שנישא על הגוף או מועבר ממקום למקום. עם זאת, הגבול בין העבירות תלוי בנסיבות ובאופן שבו נעשה השימוש בנשק.
גם אדם בעל רישיון עלול להסתבך אם נשא כלי שאינו כלול ברישיונו, העבירו לאדם אחר או פעל בניגוד לתנאי ההרשאה שניתנה לו.
ייצור וסחר בנשק
ייצור, ייבוא, ייצוא, סחר או עסקה אחרת שבמסגרתה נמסרת החזקה בנשק ללא רשות כדין נושאים עונש מרבי של 15 שנות מאסר.
אין הכרח שיועבר כסף כדי שהמעשה ייחשב לעסקה בנשק. החוק מתייחס גם למסירה ללא תמורה. לכן, העברת נשק לאדם אחר, תיווך בעסקה או מעורבות בהעברתו עשויים להוביל לחשדות חמורים, בהתאם לחלקו ולמודעותו של כל אחד מן המעורבים.
בתיקי סחר עשויים להתעורר גם הליכי חילוט של רכוש ששימש לביצוע העבירה או שהתקבל כתוצאה ממנה.
עונש מזערי בעבירות נשק
נכון למועד כתיבת הדברים, חלה הוראת שעה הקובעת עונש מזערי בחלק מעבירות הנשק המרכזיות, ובהן החזקת נשק, נשיאתו, הובלתו וסחר בו.
לפי הוראת השעה, העונש לא יפחת ככלל מרבע מן העונש המרבי שנקבע לעבירה, אלא אם בית המשפט מצא טעמים מיוחדים המצדיקים הקלה. עוד נקבע כי בהיעדר טעמים מיוחדים, עונש המאסר לא יהיה כולו על תנאי.
אין משמעות הדבר שבכל תיק ייגזר אוטומטית אותו עונש. הענישה מושפעת מסוג הנשק, משך ההחזקה, מטרתה, זמינות הנשק לשימוש, חלקו של הנאשם, עברו הפלילי ונסיבות נוספות. עם זאת, הוראת השעה מבטאת את מדיניות ההחמרה הברורה בעבירות נשק ומצמצמת את מרחב הענישה המקלה.
ירי מנשק חם
גם מי שמחזיק כלי ירייה ברישיון אינו רשאי לעשות בו שימוש כרצונו. ירי שלא כדין עלול להוביל לעבירות פליליות שונות, בהתאם למקום הירי, לסיכון שנוצר, לכוונת היורה ולתוצאה שנגרמה.
אירוע ירי עשוי להתחיל כחקירה בחשד לשימוש בלתי חוקי בנשק ולהתפתח לחשדות חמורים יותר אם אדם נפגע או אם נוצר סיכון ממשי לחיי אדם.
לאחר אירוע כזה עשויים להתקיים במקביל חקירה פלילית, תפיסת הנשק והליך לביטול הרישיון. לכן, גם כאשר היורה סבור שפעל כדין, עליו לקבל ייעוץ משפטי לפני מסירת גרסה מפורטת.
שימוש בנשק לצורך הגנה עצמית
החוק הישראלי מכיר בסייג של הגנה עצמית, אך עצם תחושת הפחד אינה מספיקה כדי להצדיק ירי.
סעיף 34י לחוק העונשין עוסק במעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין, שנשקפה ממנה סכנה מוחשית לחיים, לחירות, לגוף או לרכוש. לצד זאת נבחנים הצורך בפעולה, קיומן של חלופות והיחס הסביר בין עוצמת הסכנה לבין הכוח שהופעל.
הגנה עצמית אינה חלה כאשר הסכנה כבר חלפה והירי נעשה כתגובה מאוחרת או כנקמה. היא עשויה להישלל גם כאשר האדם הביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה, תוך שצפה מראש את התפתחות הדברים.
מצד שני, הדין אינו דורש מאדם הנמצא בסכנה ממשית לבצע בזמן אמת חישוב מדויק ומנותק של כל אפשרות. האירוע נבחן לפי הנסיבות שבהן פעל, הלחץ שבו היה נתון והמידע שהיה בידיו באותו רגע.
טענת הגנה עצמית אינה מחייבת את הנאשם להוכיח את חפותו מעבר לספק סביר. אם לאחר בחינת הראיות מתעורר ספק סביר בדבר תחולת הסייג, הספק פועל לטובתו. עם זאת, לא כל שימוש בנשק יוצר מעצמו ספק כזה, ולכן לגרסה הראשונית ולתיעוד נסיבות האירוע עשויה להיות חשיבות רבה.
עורך דין נשק ירין סבג
משרד עורך דין ירין סבג מטפל הן בהליכים פליליים הנוגעים לנשק והן בהליכים מנהליים מול האגף לרישוי כלי ירייה.
הטיפול כולל ייעוץ לפני חקירה, ייצוג בהליכי מעצר ובכתבי אישום בגין החזקה, נשיאה, הובלה או שימוש בנשק, בקשות להשבת כלי ירייה שנתפס, עררים על דחיית בקשה או ביטול רישיון ובחינת האפשרות להגשת עתירה מנהלית.
הניסיון שנצבר במשרד בייצוג בתיקים פליליים מאפשר לבחון כל מקרה בהתאם למישור שבו הוא מתנהל, מבלי לערבב בין החלטת המשטרה בתיק החקירה לבין החלטת רשות הרישוי. לכך מצטרף הרקע המקצועי של עורך דין ירין סבג בפרקליטות המדינה, המעניק היכרות עם אופן בחינתן של ראיות ועם שיקולי התביעה בתיקים פליליים.
כאשר כלי הנשק נתפס, הרישיון בוטל או שנפתחה חקירה, כל פעולה משפיעה לעיתים על יותר מהליך אחד. טיפול נכון מתחיל בזיהוי המסלולים המתנהלים במקביל ובבחירת צעד שלא יפתור בעיה אחת תוך יצירת בעיה חמורה יותר.
